איך רכבתי ברחבי אירופה בלי לטוס

חברתי ויקי ואני דיברנו במשך שנים על טיול הליכה משותף, מהסוג שהיא אהבה לפני שנולדו לה ילדים. כשהיא הציעה שניפגש במיורקה במרץ, התגובה הראשונה שלי הייתה ״סוף סוף!״ והשנייה ״הממ, מעניין אם אוכל להגיע לשם בלי לטוס?״

מבחינה טכנית, אפשר היה לעשות זאת ב-24 שעות: רכבת בוקר מלונדון לליל, החלפה נוספת בליון ומעבורת לילה מברצלונה. אבל העדפתי לקחת את הזמן. אחרי שנים של רכיבה ברחבי אירופה, נסיעה איטית ובת קיימא יותר תמיד משכה אותי.

תכננתי מסלול שיימשך יומיים ושלושה לילות: לצאת משפילד אחרי העבודה, לישון בלונדון ולעלות על יורוסטאר מוקדם בבוקר לפריז. שם אבלה אחר צהריים בעיר ואוכל ארוחת ערב עם חברים, לפני עוד רכבת מוקדמת בבוקר, הפעם לברצלונה.

מעבורת לילה אפשרה לי ליהנות מאחר הצהריים בעיר, עם Brompton שיביאו אותי לכל המקומות שאליהם רציתי להגיע. ואז לילה בים והגעה לפלמה בשש בבוקר, שם אפגוש את ויקי אחרי הטיסה שלה.

יכולתי לחזור באותה הדרך, אבל לא יכולתי לוותר על ההזדמנות לראות חברים ולבקר בכמה ערים שעד אז עברתי בהן רק במהירות. לכן, אחרי הירידה מהמעבורת בברצלונה, תכננתי לנסוע צפונה לג׳ירונה ולבלות כמה ימים באחד מיעדי הרכיבה הפופולריים באירופה, לפני רכבת לוויטוריה גסטייס, בירת חבל הבאסקים. משם אמשיך באופניים לבילבאו, איהנה מקו החוף המרהיב של צפון ספרד ואקח מעבורת הביתה מסנטנדר.

טיפים לתכנון חופשה ללא טיסות

עבורי, כתושבת בריטניה, הדרך הזולה ביותר לטייל באירופה בלי לטוס הייתה בדרך כלל כרטיס Interrail לארבעה ימי נסיעה. תמיד קניתי כמה כשנמכרו בהנחה של 25% בדצמבר. תוקפם היה 11 חודשים. במחירים המתוארים בסיפור, כרטיס במחיר מלא עלה 283 אירו וכלל גם נסיעה יוצאת ונכנסת במדינת המגורים. לכן, למי שגרים בבריטניה, הוא יכול היה להשתלם עוד לפני חציית התעלה. אם מתבססים על מלונות או אכסניות, כדאי להזמין מוקדם בעונת השיא כדי להימנע ממחירים גבוהים ומזמינות מוגבלת. תנאי הכרטיס והזכאות תלויים במדינת המגורים ובמועד הנסיעה.

ברוב המדינות, כרטיס Interrail מאפשר לעלות על כל רכבת שתרצו, אבל צרפת וספרד מורכבות יותר. נוסף על תשלום של 35 אירו לכל כיוון ביורוסטאר, נדרשתי להזמין מקומות נוספים, בדרך כלל בכ-10 אירו, ברכבות המהירות לברצלונה ולוויטוריה גסטייס. אפשר להזמין חלק מהמקומות דרך אפליקציית Railplanner של Interrail, אבל אני מעדיפה להשתמש בשירותים הבאים:

• SNCB-NMBS International להזמנת מקומות ביורוסטאר. אפשר לבדוק זמינות גם בלי מספר כרטיס Interrail, שימושי כשמשווים עלויות בין אפשרויות ועדיין לא קונים כרטיס.
• Eurostar: ההזמנה מופיעה כאן אוטומטית גם אם בוצעה במקום אחר.
• Rail Europe להזמנת מקומות ברכבות מהירות בצרפת ובספרד.
• RENFE ו-SNCF, חברות הרכבת הלאומיות של ספרד וצרפת. הן אינן האפשרות הטובה ביותר להזמנת מקומות, אבל אני משתמשת בהן לבדיקת לוחות זמנים ולקניית כרטיס נפרד מדי פעם.

אני נעזרת הרבה גם ב-Seat61, פנינה של אתר שמארק סמית׳ יצר ב-2001. יש בו את כל המידע הדרוש למשימה המאתגרת של תכנון מסלול רכבות באירופה. אם אתם שוקלים טיול דרך היבשה, זה המקום להתחיל.

משלבים אמצעי תחבורה ברחבי אירופה

לטייל באופניים זה נפלא; לטייל עם אופניים יכול להיות סיוט. יכולתי לספר אינספור סיפורים, כמו הפעמים שבהן הורידו אותי מרכבת באדינבורו, סירבו להעלות אותי בבילבאו וכמעט נשברתי בניסיון להשיג הזמנת מקום לאופניים ברגע האחרון בקמפר.

בנסיעה עם Brompton נהניתי משני העולמות. ברגע שקיפלתי את האופניים וסגרתי אותם ברוכסן בתוך תיק הובלה, לא הייתי שונה מכל נוסעת אחרת ללא רכב. מיד אחרי הירידה מהרכבת פתחתי את האופניים, אחסנתי את התיק והפכתי באורח קסם לרוכבת, מדוושת דרך מרכז העיר לפני שרוב נוסעי הרכבת הספיקו להבין איזה קו מטרו הם צריכים.

Brompton הסירו את כאב הראש הקבוע של מציאת מקום להשאיר את האופניים כשנכנסים לחנויות, לבתי קפה ולמוזיאונים, כי יכולתי פשוט לקחת אותם איתי. בהתחלה חששתי, אבל בכל מקום אנשים קיבלו את האופניים המתקפלים הקטנים בשמחה. מלצר פריזאי חייך כשנשא אותם לחדר המעילים. עובדת בגלריה ספרדית ליוותה אותי ללוקרים הייעודיים שלהם ל-Brompton. פקידת קבלה נרגשת במלון במיורקה ביקשה שאדגים איך פותחים אותם.

עם P Line יכולתי להספיק יותר, ולכן ראיתי את הערים בפירוט רב יותר וגיליתי דברים קטנים בין המקומות שתכננתי לבקר בהם. אירופה נהנית מתקופה נפלאה של תשתיות רכיבה. בכל הערים שבהן עברתי היו שבילי אופניים מצוינים, כך שכמעט לא נדרשתי לרכוב עם התנועה, ויכולתי לנוע במהירות אחרי רוכבים מקומיים ולהרגיש חלק מכל זה.

המסלול שלי משפילד למיורקה ובחזרה, בלי טיסות

משפילד לפריז עליתי לרכבת ב-19:00, בהקלה שהצלחתי לארוז את כל מה שצריך בתיק Rolltop בנפח 28 ליטרים. נהניתי מפיקניק של M&S בעודנו נוסעים במהירות ללונדון. הרכבת הגיעה ב-21:08, וב-22:00 כבר הייתי בדירה של חברה. ליד סנט פנקראס יש מלונות ואכסניות שבהם אפשר ללון אם עולים ליורוסטאר הראשון, אבל הם יקרים למדי, ולכן בדרך כלל אני מתכננת את המסלול כדי להימנע מהם.

למחרת בבוקר רכבתי ברחובות לפני הזריחה והצטרפתי לתור לרכבת של 7:01 לפריז. הודעה מוויקי הגיעה בזמן ההמתנה: בעלה נפגע בתאונת אופניים בסוף השבוע, והיא נאלצת לבטל את טיול ההליכה שלנו. נתתי לרגשות להירגע כשהרכבת חלפה במהירות דרך קנט לכיוון המנהרה. דאגתי לו, הצטערתי בשבילה והתאכזבתי שלא אקבל את החופשה שציפיתי לה. אבל הפתרון ההגיוני היחיד היה להתייחס לזה כהזדמנות, אמרתי לעצמי, והתחלתי לחפש אכסניות ליד מסלול ההליכה GR221.

בתוך דקות מהירידה בגאר דו נור כבר רכבתי ברחוב סן דני בשמש האביבית, מתפעלת מהדוגמאות המסתחררות של אבני הריצוף ומציצה לחלונות בתי הקפה והבוטיקים. הביקור שלי התרחש במקרה ביום הראשון של האביב בצרפת, ואלפי פריזאים נהרו לפארקים ולמרפסות בתי הקפה כדי ליהנות מהשמש.

מפריז לברצלונה

גם למחרת קמתי מוקדם. שבילי האופניים בפריז היו רק שלי כשנסעתי במהירות אל העיר תחת שמיים ורדרדים. סוחרי השוק פרקו במרץ משטחי פירות כשעברתי בווינסן, והריחות הטעימים מהמאפיות סיפרו שהאופים כבר ערים שעות.

Brompton הפכו שוב למזוודה אנונימית כשהגעתי לגאר דה ליון. כעבור זמן קצר ישבתי בקרון בית הקפה ברכבת TGV של 7:42 לברצלונה, מביטה בפרברים שחולפים כשנסענו דרומה. הרכבת הדו קומתית חוצה את צרפת לאורכה ואז ממשיכה לאורך חוף הים התיכון. משמאל רואים את מון ונטו ואת הים; מימין את הפלמינגו שבאגונות החוף ואת הפסגה האוורירית של מון קניגו, השולטת בקו הרקיע של קטלוניה.

בשעות אחר הצהריים המוקדמות ירדתי אל האוויר החם והמלוח של ברצלונה והצטרפתי לקבוצות רוכבים שנעו לאורך רשת שבילי bicivia. התחנה הראשונה הייתה הגלידרייה האהובה עליי, delaCrem Creativa, אם אתם שואלים. אחר כך התפעלתי מסגרדה פמיליה שהגיעה זה עתה לגובהה, והמשכתי באחת השדרות האלגנטיות של העיר לכיוון הים.

ההבנה שאיבדתי את הארנק פגעה מעט במצב הרוח. חזרתי במהירות על עקבותיי, שמחה שיש לי Brompton לעשות זאת, ואת שאר הערב ביליתי בסידורים דחופים בלובי של מלון. אחר כך הדלקתי את הפנסים לרכיבה למסוף המעבורת. הנחתי את ה-Brompton על אחת משתי המיטות בתא שלי, נשכבתי על השנייה וישנתי לאורך כל ההפלגה.

מיורקה

ירדנו מהמעבורת עם השחר מעל הקתדרלה הגבוהה של פלמה. דחפתי את ה-Brompton ברחובות העיר העתיקה מימי הביניים, שמחה שלא צריך לשאת את התיק הכבד. הייתי עייפה מדי לסיור, ולכן הסתפקתי בבוקר של מעבר בין בתי קפה. אחר כך מצאתי את מרכז התחבורה שמסתתר מתחת לפארק עירוני ועליתי לאוטובוס לסוייר.

האכסניה שחברה המליצה עליה הייתה נעימה יותר מהרבה מלונות שבהם התארחתי. ביליתי את הימים הבאים בגילוי האזור ברגל, כשה-Brompton קשורים למיטה שלי במנעול קפה.

בהמשך השבוע דיוושתי מעבר לגבעה כדי לפגוש את בן זוגי בדייה, וכל רוכב כביש נופף לי. מתברר שכולם שמחים לראות אתכם כשאתם על Brompton.

מברצלונה לג׳ירונה

עייפה מהמאמצים באי, ישבתי בלי לזוז לאורך כל שבע שעות ההפלגה בחזרה לברצלונה, כשה-Brompton מונחים בבטחה על מדף מאחוריי. אחר כך עקבתי אחרי שביל האופניים לתחנת סאנטס וניסיתי לקנות כרטיס לג׳ירונה. אף פעם לא הייתה לי חוויה פשוטה עם רכבות ספרדיות, וגם הפעם לא: הסוכן הראשון מכר לי כרטיס לא נכון, ואחרי שקיבלתי החזר, הבא מסר לי כרטיס ושלח אותי לדרכי בלי לשלם. בהמשך גיליתי ש-RENFE הפכה זמנית את הרכבות המקומיות לחינמיות כדי לעודד שימוש אחרי כמה אירועים שזכו לפרסום רב.

בג׳ירונה ה-Brompton הוכיחו את עצמם. ביליתי יותר זמן ברכיבה, בדחיפה ובנשיאה שלהם בעיר מאשר בכביש הפתוח. עם זאת, היה לי בוקר מצוין של רכיבה עם חברה: התפעלנו מהפירנאים המושלגים באופק בעודנו חולפות על פני שדות ירוקים ועצי פרי פורחים. שמחתי לגלות שה-P Line שלי התמודדו עם הדרכים הירוקות המקומיות כמעט כמו אופני הגראבל שלה, אז אולי בפעם הבאה נגיע עד החוף.

מג׳ירונה לבילבאו

הקטע הבא היה המורכב ביותר. יכולתי לקחת רכבת ישירות לבילבאו, אבל רציתי לבקר בוויטוריה גסטייס, עיר שעברתי בה ברכיבות ארוכות אבל מעולם לא יכולתי לגלות. בהתאם להיסטוריה הלא חלקה שלי עם הרכבות הספרדיות, התברר שהמקומות להזמנה נמכרו כולם. במקום לשנות את המסלול, קניתי כרטיס במחיר מלא ובזבזתי יום בכרטיס ה-Interrail שלי.

הנסיעה עצמה עברה היטב, במיוחד אחרי שחבריי הזהירו שרכבות מהירות יוצאות מג׳ירונה ממסוף נפרד. הוא צמוד לתחנה הראשית, אבל קל להחמיץ רכבת לפני שמבינים זאת. ירדתי בברצלונה לצד כמה רוכבי Brompton בנסיעה יומית. מכיוון שהייתה לי שעה להמתין, הלכתי לחפש ארוחת בוקר, ושכחתי שצריך להשאיר זמן נוסף לסורקי הביטחון בתחנת סאנטס, כמו בנמל תעופה.

לשמחתי עליתי לרכבת רגע לפני שיצאה והתיישבתי ליהנות מחמש שעות נסיעה דרך פנים ספרד, צופה בהרים מתרוממים ובמזג האוויר נסגר, לפני שירדתי אל ענן גשם בוויטוריה גסטייס. העיר נמצאת על רמה פנימית ויש בה רשת מרשימה של דרכים ללא תנועת כלי רכב, כולל Anillo Verde, שמקיפה את העיר כמו כביש טבעתי. בתוך דקות רכבתי בשדרות פורחות תחת מבטם של ההרים הסמוכים. המסלול עבר ליד הגנים הבוטניים ודרך Errekaleor הצבעונית, מתחם המגורים בפלישה הגדול בחצי האי האיברי.

למחרת יצאתי בגשם שוטף לרכיבה הארוכה ביותר שלי עד אז על Brompton, מוויטוריה גסטייס לבילבאו. התחלתי באחד משבילי הרכבת המצוינים שעל הרמה, ואז עברתי לכביש הררי שחצה את מעבר אורקיולה בגובה 700 מטר, אחת העליות הקשות של היום. משם ירדתי בנוף הררי יפהפה לדורנגו ועקבתי אחרי נהר איבאיסבל לכיוון החוף דרך עיירות קטנות. האזור נהדר לרכיבה: לצד דרכים ירוקות רבות יש דרך אופניים של ממש לאורך העמק לאמורבייטה. הכותבת מספרת שבתקופת המסע, בעקבות שינוי בחוק, נהגים שמרו מרחק גדול מאוד מרוכבים.

מבילבאו לסנטנדר

בילבאו הייתה עוד עיר שעברתי בה בלי לגלות אותה, והקדשתי יום לתקן זאת. נעתי במהירות לאורך הנהר בשבילי אופניים מצוינים, ביקרתי ב-Casco Viejo, העיר העתיקה, וטעמתי מעדנים מקומיים כמו bollo de mantequilla, בעצם לחמניית בריוש עם קרם חמאה.

השיא היה מוזיאון גוגנהיים המרהיב, יפה מבפנים ומבחוץ. אף שלא יכולתי להכניס את ה-Brompton איתי, מצאתי בקלות בעל חנות סמוך שישמור עליהם באמצעות אפליקציית Radical Storage.

בילבאו מוקפת גבעות ירוקות, וקיוויתי להעלות את ה-Brompton לרכבת הפוניקולר כדי ליהנות מהנוף. אבל סוף השבוע של הפסחא הביא תור של שעות, ולכן שמרתי זאת לביקור עתידי ודיוושתי לתחנת האוטובוס.

את הימים הבאים ביליתי עם חברה בעיירת החוף היפה קסטרו אורדיאלס, 40 דקות באוטובוס מבילבאו. בקושי הצלחתי לעמוד בקצב אופני הכביש שלה כשלקחה אותי לסיבוב בשבת בבוקר. ההרים עולים כאן ישר מהים, ולכן התחלנו בכביש מתפתל אל מעבר הרים, בליווי פעמוני עיזים. אחר כך עפנו למטה אל החוף ורכבנו לאורכו הביתה, פסגות ירוקות מצד אחד וגלים מתנפצים מצד שני.

מסנטנדר לשפילד

היום האחרון היה אמור להיות קל. הזמנתי מקום במעבורת של 14:00 מסנטנדר וציפיתי לישון במשך רוב 29 השעות עד פורטסמות׳. חברתי הורידה אותי בסולארס, שממנה רכבות ואוטובוסים סדירים נסעו ישירות לנמל.

לא הבאתי בחשבון ביטולים בפסחא. כשאף אחת מהרכבות לא הגיעה, הבנתי שהדרך היחידה להספיק למעבורת היא לרכוב. המרחק היה 23 ק״מ, כנראה קצת יותר משעה. לא אמור להיות קשה מדי, חשבתי. אבל חציית עיר אף פעם אינה פשוטה. בשעה הבאה התייאשתי כשגוגל הוביל אותי מעלה ומטה במדרגות, על חצץ ואבני ריצוף, דרך פארקים עמוסים ובשלב מסוים בירידה לכיוון כביש מהיר. לא היה שום סיכוי שאגיע בזמן, ונדדתי בין פאניקה מוחלטת להשלמה קודרת.

בניגוד לכל הסיכויים, החלקתי אל אולם היציאות כשנותרו שש דקות, ובמהרה מצאתי את עצמי מועברת למעבורת עם אנגלי נחמד שהיה ב״מיני שיט״ של Brittany Ferries. בעידודו נשארתי ערה בחלק מהדרך הביתה. השתתפנו בחידון פאב, צפינו בדולפינים שחו לידנו והקשבנו בהנאה כשזמר אופרה מקצועי השתלט על הקריוקי.

המעבורת עגנה בפורטסמות׳ ב-17:30. אף שנוסעים ללא רכב יורדים אחרונים, תחנת הרכבת נמצאת במרחק עשר דקות רכיבה, כך שהיה מספיק זמן להגיע הביתה.

איך אורזים למסע רכיבה ללא טיסות

בהתחלה חששתי שלא אצליח להכניס הכול לתיק אחד של 28 ליטרים, במיוחד כששילבתי כל כך הרבה סוגי חופשה: רכיבה, הליכה וחופשות עירוניות. בסוף אפילו נשאר מקום למחשב ולביגוד עמיד למים, ושמחתי על שניהם. רכיבה עם דוושות שטוחות אפשרה לי לא לקחת זוג נעליים נוסף.

שני הכיסים בצד החיצוני של התיק התאימו בדיוק לבקבוקי המים, ועזרו לתיק לשבת בנוחות על המותן בזמן הנשיאה. הכיסים החיצוניים האחרים הספיקו לשאר הפריטים הקטנים. אחרי שנים של בייקפקינג, נשיאת תיק אחד בלבד הייתה חוויה חדשה, והיה הרבה יותר קל לעקוב אחרי החפצים.

מחשבות על האתגרים במסלולי רכיבה ארוכים באירופה

אני אוהבת לתכנן הרפתקה שמשלבת אמצעי תחבורה באירופה. אבל אם החיים שלכם עמוסים ולחוצים ואתם צריכים חופשה שבה אפשר להתנתק לחלוטין, אולי סגנון הטיול הזה אינו מתאים לכם. סוף האביב או תחילת הסתיו הם בדרך כלל הזמן הטוב ביותר לגלות את אירופה באופניים, כי נמנעים מהחלק החם ביותר של הקיץ בדרום אירופה.

לעומת זאת, אם אתם אוהבים חופשות שאתם מתכננים בעצמכם, באווירת ״בחרו את ההרפתקה שלכם״, ונהנים מתכנון ומפתרון בעיות, כנראה תאהבו לטייל באירופה ברכבת ועם Brompton.

כנראה לא הייתי מנסה מסע כזה כחופשה משפחתית, אבל אני מכירה אנשים שכן עשו זאת. זה תלוי באיזו משפחה אתם.

אחד הדברים הנהדרים בטיול באירופה בלי לטוס הוא פרקי הזמן הארוכים של ישיבה נוחה ברכבות ובספינות. לכן זה מתאים במיוחד לתחביבים כמו סריגה, קריאה ורישום, וגם לנוודים דיגיטליים. עם זאת, אני נוטה לא לסמוך על מהירות האינטרנט ברכבות ולכן מנסה לעבוד ללא חיבור בזמן המעבר.

במובנים מסוימים היה קל עוד יותר בלי לשאת אופניים. אבל בלי ה-Brompton הייתי רואה הרבה פחות ממקומות כמו פריז וויטוריה גסטייס, ובוודאות מחמיצה את המעבורת הביתה. במבט לאחור לא הייתי מוותרת עליהם, ואני כבר מתכננת את הטיול הבא שלי באירופה באופניים וברכבת.